2. הכל בדובאי "הכי בעולם". הבניין הכי גבוה, הקניון הכי גדול, המזרקות הכי גבוהות, המלון הכי גבוה ועוד מלא "הכי", שכולם מקוטלגים כמובן בספר השיאים של גינס (שפתחה פה נציגות קבועה; זה פשוט היה עבורם יותר נוח מאשר לשלוח כל פעם מישהו למדוד שיא חדש).

3. אחת הדרכים למדוד עושר באמירויות היא בלוחית הזיהוי של הרכב. לרוב המכוניות יש חמש ספרות. למי שיש שתיים או שלוש ספרות – יש כסף. לוחיות עם שלוש ספרות עולה כמה מאות אלפי דירהם. לוחית עם שתי ספרות – כמה מיליונים. איך אמר לנו כאן מישהו? טויוטה יאריס עם לוחית של שתי ספרות שווה הרבה יותר מלמבורגיני או מאזרטי עם לוחית של חמש ספרות. אגב, הלוחיות הולכות עם הבעלים שלהן כל החיים, לכל אוטו. לא רע.

4. האמירתים נרגשים לקראתנו על אמת. הם לא מחזיקים שום איבה היסטורית מולנו, ומבחינתם זאת הזדמנות אמיתית וכנה לשנות עולם. מנהל המלון שלח מכתב לחדר שנפתח במלים "שלום עליכם". מדריך הטיולים למד כמה מלים בעברית, כדי לעשות רושם. המלצר בארוחת הבוקר אומר "בוקר טוב" ו"ברוך הבא". רק בשוק התבלינים, הססמוגרף הרשמי (שבו הלהיט הוא זעפרן מאיראן), עוד לא שמעו על הבשורה: כמו בכל שוק, גם שם המוכרים מזהים מקילומטר ומתקשרים בכל השפות, אבל גלאי ישראלים הם עוד לא פיתחו. אל דאגה: בתוך חודש הם כבר ידעו להגיד "אחי" ו"סבבה", ולמכור "הכל בזול".

5. דובאי לא זולה. שופינג יקר כמו בארץ, מסעדות טובות יותר יקרות מאצלנו, מלונות יש בטווח מחירים רחב (אם כי כל עוד יש קורונה, ואנשי עסקים לא נוסעים כמעט, אפשר למצוא כאן מלונות מעולים במחירים נמוכים יחסית). המטבע המקומי הוא דירהם. הוא שווה בערך שקל.

6. מאחר ודובאי פרושה על שטח עצום, צריך תחבורה ציבורית ממקום למקום. מוניות יש בשפע, ואפשר לשלם בהן במזומן או באשראי. אפשר גם לשכור רכב (ליטר דלק עולה שקל וחצי). היתרון : אין פקקים. הכבישים נבנו כאן בראיית העתיד, ולהרבה יותר תנועה. מה שכן, מקפידים כאן מאד על מהירות. הקנסות בהתאם.

7. יש עכשיו בדובאי "בהלה לזהב" של חברות ואנשי עסקים ישראלים. כולם מחפשים פה השקעות, רכישות, מכירות. אחד האנשים החזקים פה אמר לנו: אל תחשבו כמו ישראלים טיפוסיים. תהיו סבלניים. תקשיבו. תלמדו. אל תחפשו אקזיט מהיר אלא שותפות ארוכת טווח.

8. הקורונה נוכחת פה לצד החיים. הכל פתוח: מסעדות, ברים, חנויות, עסקים. במסעדות מותר לשבת עד חמישה אנשים בשולחן, במוניות אסור יותר משני נוסעים, במעליות מכסימום ארבעה. בכניסה לכל מקום מודדים חום, וחובה לעטות מסכה. מי שנתפס על-ידי שוטר בלי מסכה – נקנס.

9. האמירתים מאד מנומסים. קל להסתדר. כולם מדברים אנגלית. יחד עם זאת, הכללים כאן נוקשים. לא מומלץ להפר אותם, לא מומלץ להתפרע, לא מומלץ להתחצף. מאחר והעולם סגור בגלל הקורונה, ודובאי היא מדינה ירוקה, סביר שיגיעו לכאן לא מעט ישראלים בחודשים הקרובים, גם על-רקע מזג האוויר הנוח באמירויות בחורף. מומלץ להם לנשום עמוק, ולהיות לא ישראלים לרגע. חבל לקלקל את השם הטוב באמת שיש כרגע לישראל כאן.

10. תמיד חלמתי להגיע לכאן. מן קטע כזה, להגיע למקומות שאי אפשר. דובאי הפתיעה גם אותי: היא עלתה על כל הציפיות. אין לי ספק שאחזור לכאן, אבל אני עם הפנים קדימה. מישהו מכיר מישהו בסעודיה?

מאת: יואב לימור

בלוג, סיכום טיול

אהבת? אפשר לשתף!

לירון המומחה לדובאי

אני לירון, חובב טיולים ונוסע מנוסה שגילה את הקסם של דובאי והחליט לחלוק אותו עם מטיילים נוספים מישראל. במהלך השנים צברתי ידע רחב על דובאי, המקומות הכי מיוחדים, המסעדות הכי טובות, החוויות שאסור לפספס, וכל זאת במטרה להפוך את הטיול שלכם לנגיש, מהנה ומלא בתגליות.

כל ההמלצות